ביאור הלכה שי״ג:ב׳

« ביאור הלכה שי״ג:א׳ ביאור הלכה שי״ג:ג׳ »

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

כל נגר שאמרנו מיירי שאסקופה גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ הוי בנין ואסור לנעול בו:

3 נשמת אדם פתח ↗

הט"ז בסי' ק"ד כתב בשם הב"י דאפי' שרה פתו בלא מתכוין פסול. והב"ח והמ"א כתבו דכשר וכן הסכים בא"ר. ולכאורה דברי הט"ז נכונים כמש"כ הב"י כיון דקיי"ל כת"ק ומוכח מרמב"ם ור"ש ורא"ש דלת"ק אפילו בלא מתכוין פסול. והב"ח אינו מתורץ כלום המשנה ולאחר העיין נראה דדעת הב"ח נכון דדברי הב"י והט"ז תמוהים דז"ל המשנה פ"א דידים או ששרה בו פתו פסולים שמעון התימני אומור אפי' נתכוין לשרות בכלי זה ונפל בזה כשרים. ודחקו כל המפרשים לפרש מאי אפי' ועיין בתוי"ט. והנה לדעת הב"י דאפי' בלא כונה פסול אין כאן דוחק כלל ואדרבה אתי כפשטא דכיון דלת"ק אפי' בלא כונה פסול. וע"ז אמר שמעון התימני לא מיבעיא בלא שום כונה דודאי כשר אלא אפי' נתכוין לשרות בזה דעכ"פ נתכוין לשרות אפ"ה כשר. ולמה להו לרמב"ם ור"ש ורא"ש ומהר"ם לדחוק בפירושו. אע"כ דס"ל לכלהו דלשון שרה פתו משמע במתכוין לשרות וכן מוכח עוד ממה שכתב הרא"ש וכ"כ הר"ש וז"ל ל' אפי' לא יתכן אא"כ גרסי' פסולים מ"ש. וזה א"א לפרש אא"כ נאמר דלת"ק דוקא במתכוין שפיר קאמר שמעון דאפי' לא נתכוין ממש לשרות בכלי זה אפ"ה פסולים ומחמיר יותר מת"ק אבל אם נאמר דלת"ק אפי' בלא מתכוין כלל פסול לא א"ש הא דקאמר אפי' אף לפי גירסא זו שגרסי' פסולים. גם לפי' ב' שכ' הר"ש והרא"ש וכ"כ הרמב"ם דגרסי' אם נתכוין כו' כשרים ע"ש. אי איתא דלת"ק אפי' בלא כוונה כלל פסול א"כ אדרבה ל' אפי' שייך שפיר כמו שכתבתי. אבל ל' אם אדרבה ק'. אע"כ דלת"ק דוקא במתכוין פסול וע"ז קאמר שמעון דוקא אם נתכוין לשרות בזה אבל אם לא נתכוין לשרות בזה כשר דלא כת"ק דאמר סתם שרה פת דמשמע רק כשהיה לו כוונה לשרות. או י"ל דשמעון לפרש דברי ת"ק קאתי. או כדפי' מהר"ם הביאו התוי"ט. וכ"כ הב"ח אפי' לפי הגירסא אפי'. ומש"כ הרמב"ם דאין הלכה כר"ש י"ל דלא קאי לפי' א' אלא לפי' ב' שכ' דשמעון מתמיה על ת"ק וכי אפי' נתכוין לשרות כו' נמי יהיה פסול בתמי' אלא דזה כשר וע"ז כ' דאין הלכה אלא כת"ק וגם לפ"ז י"ל דלת"ק עכ"פ בעי כוונה לשרות ושמע שמעון לת"ק דאפי' לא נתכוין רק לשרות פסול ומתמיה שמעון כמש"כ מהר"ם וב"ח. ובאמת לפי פי' זה משמע לב"י דלת"ק אפי' בלא כוונה כלל פסול וע"ז מתמיה שמעון ואומר דלא מיבעי בלא כוונה כלל דודאי כשר אלא אפי' נתכוין כו' ג"כ כשר. ומעתה נחזי אנן כיון דגירסא זו שהביא הר"ש וא"ר כתב שגם האגודה גורס בדברי שמעון פסולין מוכח דלת"ק דוקא. במתכוין פסול וגם לפי גירסא כשרים לפי' ר"ש ופי' א' ברמב"ם דר"ש קאמר אם נתכוין. מוכח מכל הפוסקים דלת"ק עכ"פ בעי' כוונה לשרות. ועוד דלמה נעשה פלוגתא רחוקה דלת"ק אפי' בלא מתכוין כלל פסול ולשמעון בעי כוונה דוקא בכלי זה אלא ע"כ דלת"ק נמי בעי כוונה ולשמעון דוקא בכלי זה. וא"כ אף אי נימא דלפי' ב' שכתבו הרמב"ם י"ל דבאמת לת"ק אף בסתם פסול. ואף זה לא מוכרח כיון דהוי ספיקא דרבוותא בנט"י קיי"ל לקולא כמש"כ הב"י בשם ת"ה הביאו המ"א סי' ק"ס ס"ק י"ג. וכן משמע מרמב"ם פ"ו מהל' נט"י וז"ל מים שנשתנו מראיהן כו' וכן אם נתגלו כו'. ובהל' ט' כתב וכל מים שנפסלו כגון שהיו מרים ובהל' ח' כתב כל מים שנעשה בהם מלאכה כיצד מים שהדיח כלים או ששרה פתו כו' הדיח כו' הרי שבכל הפסולים כתב ל' נשתנו נתגלו נפסלו דלשון זה משמע בודאי שנעשה כך בלא כוונה אלא מעצמן. ולא כתב ג"כ מים שנעשה בהם מלאכה כיצד הודח בו כלים או שנשרה בו פת אבל לשון שרה פתו והדיח כלים משמע שנתכוין לשרות ולהדיח. ולולי דמסתפינא ה"א דאפי' נתכוין לשרות בזו הוי נמי ספק דלגירסא שכתב הר"ש פסולין. וכן לפי הגרסא אם נתכוין משמע ודאי דלת"ק אף בזה כשר. ולפ"ז נ"ל דבנפל פת ממילא בלא שום כוונה הנכון כדעת הב"ח והמ"א. ואעפ"כ אם יש לו מים אחרים יחזור ויטול בלא ברכה כיון דהוי פלוגתא:ואם נתכוין לשרות בזה ונפל בזה האף שח"ו להקל נגד פסק הש"ע שכתב בהדיא דפסולין. מ"מ נ"ל דאם כבר נטל בהם ואח"כ נזכר בודאי דצריך לחזור וליטול כדפסק בש"ע. מ"מ לא יברך. שהרי הרמב"ם והטור לא כתבו דין זה דנתכוין לשרות בזה אלא כתבו סתם שרה בהן פתו ולשון זה משמע ודאי בנתכוין לשרות בהם והיינו לפי הגירסא בדברי שמעון פסולים דהלכה כת"ק. וגם נ"ל דהב"י בעצמו חזר בו בש"ע ולכן כתב ואפילו נתכוין לשרות בזה כו' וס"ל דת"ק פוסל בזה כמ"ש הב"ח ומהר"ם. אבל בלא מתכוין כלל מודה דכשרים דאל"כ ה"ל לכתוב רבותא דאפי' לא נתכוין כלל פסול. ומש"כ הט"ז שהוא מעתיק לשון המשנה לא הבנתי כלל דאין זה דרך הש"ע ואדרבה דרך הש"ע להעתיק לשון הרמב"ם. וכאן אדרבה הרמב"ם השמיט דין זה ואפילו הרמב"ם שדרכו להעתיק לשון המשנה היינו מה שהוא כהלכתא אבל לא שיעתיק מה שאינו להלכה ואדרבה נתן מקום לטעות דהא י"ל דדוקא במתכוין לשרות פסול אבל בלא מתכוין כלל כשר וזה לא מצינו. ומכ"ש הב"י שיוסיף על לשון הרמב"ם וטור. אע"כ שחוזר בו בש"ע וכ' בש"ע לאפוקי ממה שכ' בב"י. וזה נראה האמת בדעת הב"י. ועוד נ"ל הכרח בת"ק דאינו פוסל אא"כ נתכוין. שהרי הרמב"ם כ' הטעם דכיון דנעשה מלאכה במים ה"ל כשופכין וזה שייך דוקא במתכוין עכ"פ לשרות באיזה מים שיהיו אבל בלא מתכוין כלל וא"צ לשרייה זו ודאי דל"ש לומר שנעשו שופכין. אם לא לטעם שכתב הר"ש הביאו הב"י דיצא מתורת מים יש לקיים דברי כט"ז. אבל כבר הוכחתי דא"א לפרש כן בדברי ת"ק כנלע"ד:

2 כל נגר - עיין במ"ב כן הוא לפי מה שמבואר בב"י ולפי מה שכתב הגר"א בביאורו אפשר דלדברי הרי"ף יש להקל ביש בראשו גלוסטרא אף בנקמז דהיינו נפחתה האסקופה:

3 הוי בנין - בגמרא איתא משום דמחזי כבונה:

« ביאור הלכה שי״ג:א׳ ביאור הלכה שי״ג:ג׳ »